החלטה בתיק ת"א 5075-07-10

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקש למחיקת טענות מכתב ההגנה, לפיהן התאונה שארעה אינה תאונת דרכים,  מאחר ולטענתו המשיבה מספר 1 (להלן: "המבטחת") נמנעה מלהעלות טענותיה בעניין  בהזדמנות הראשונה שהיתה לה.

            המדובר בתביעה שהוגשה על ידי המבקש לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, בגין נזקי גוף שנטען שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 7/4/2009 עת ירד מאוטובוס שבוטח על ידי המבטחת והיה נהוג על ידי המשיבה מספר 2.

2.         בבקשתו טען המבקש שהמבטחת הודיעה לו כי הינה מעוניינת בניהול משא ומתן ואף הציעה לפצותו בגין נזק גוף שנגרם לו. לטענתו, בנסיבות אלו, חלות הנחיות המפקח על הביטוח מיום 9/12/98 ומשכך, לא יכולה המבטחת לטעון כעת שאין מדובר בתאונת דרכים.

            לגישתו, הנחיות המפקח אינן חלות רק במסגרת יחסי מבטח מבוטח, אלא חלות גם ביחס לצד שלישי וחשיבות הבירור מטעם חברת הביטוח אומנם מטילה על חברת הביטוח נטל מוגבר, אך נועדה לאפשר משחק ב"קלפים פתוחים" ומשכך יש להרחיב את חובת הגילוי מצד המבטח כחלק מחובת תום הלב.

3.         מנגד, טענה חברת הביטוח שאין מדובר בטענה שעולה על ידה בלבד, אלא גם על ידי המשיבה מספר 2 שהינה מבוטחת שלה. לטענתה, בעניין הנדון לא פרט המבקש מתי פנה אליה לראשונה ואף לא הציג מכתב דחייה מצידה מאחר ואין בנמצא מסמך שכזה ופנייתו הראשונה של המבקש היתה בעת הגשת התביעה ולכן, המועד הראשון בו נדחו טענותיו הינו מועד הגשת כתב ההגנה. לגישתה, קודם לכן לא היה סיפק בידה לבחון טענות המבקש והסכום שהוצע היה ערך מטרד בטרם אותרה הנהגת ומסרה גרסתה.

כן טענה המבטחת שמאחר והמבקש אינו המבוטח אין במערכת היחסים בינו לבין המבטחת חובת גילוי מורחבת כחלק מתום הלב שבין מבטח למבוטח.

            המבטחת אף הוסיפה וטענה שמאחר והוגש כעת כתב תביעה מתוקן המתייחס למספר אוטובוס שונה בתכלית, הרי שמדובר בעילת תביעה שונה מאחר ויש לו פוליסה אחרת ואף אין לו תא מטען ולכן גרסת המבקש לאופן קרות התאונה אינה סבירה והמועד הראשון בו הועלו טענות ביחס לרכב שמספרו 8867201 עלו לראשונה בכתב התביעה המתוקן אשר לגביו לא נוהל כל משא ומתן. כן טענה המשיבה שבעניין הנדון חל החריג להנחיות המפקח על הביטוח.

4.         בתגובתו לתגובה חזר המבקש על טענותיו ואף הוסיף וטען שכאשר הציעה לו חברת הביטוח פיצוי הרי שסביר כי ההצעה ניתנה על דעת המשיבה מספר 2, הנהגת  וסביר שעמדתה של הנהגת היתה מונחת בפני חברת הביטוח בטרם נתנה תשובתה למבקש ואין לאפשר למבטחת כעת לטעון לראשונה שאין מדובר בתאונת דרכים.

5.         דיון

עיון במסמכים שצורפו לתיק לבקשות ולתגובות מלמד שכתב תביעה הוגש לתיק ביום 11/7/20120. בתגובת המשיבה לידי ב"כ המבקש מיום 23/8/2010 נכתב כי המבטחת פועלת לבירור נסיבות וכיסוי ביטוחי ובסיום הבדיקה תודיע עמדתה בדבר  האפשרות לסילוק התביעה בפשרה ומעיון בתיק, לא מצאתי שנשלח מכתב דחיה לב"כ המבקש, כך גם ב"כ המבקש לא הציג בפניי מכתב דחייה שכזה..

בנוסף, כתב הגנה הוגש לתיק ביום 9/11/2010 ואילו כתב תביעה מתוקן צורף לתיק ביום 14/3/2011.

תחילה אדרש לטענת המבטחת לפיה הוראות המפקח על הביטוח אינן חלות על תביעה זו מאחר ואין מדובר בתביעה המושתתת על חוזה ביטוח בין מבטח למבוטח, אלא עסקינן בתביעה של צד ג' כנגד המבטחת.

6.         הוראות המפקח על הביטוח בעניין קובעות כדלקמן:

" מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו...".

לפיכך, ולנוכח לשון ההוראה, די בכך בכדי לקבוע שההוראה חלה גם בעניינו של צד ג'. מה גם שהרציונל העומד מאחורי ההוראה ויחסי הכוחות בין חברת הביטוח לניזוק חלים גם בעניינו של צד ג' ואין זה רלוונטי אם התביעה מוגשת מכח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 או מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 או מכח פקודת ביטוח לרכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970.

משכך, חובת תום הלב המוגברת מצד חברת הביטוח חלה גם כאשר עסקינן בצד ג' ולא רק כשעסקינן בתביעת מבוטח (ראו לעניין זה בש"א (חיפה) 3046/06 אסם השקעות בע"מ נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) ומדובר בחלק מחובת תום הלב המוטלת על צדדים בניהול משא ומתן, חובה המוטלת בוודאי גם על חברת הביטוח ובמיוחד לאור יחסי הכוחות בין הצדדים  ודין הטענה כי הוראת המפקח על הביטוח אינה חלה מקום שמדובר בתובע שאינו המבוטח, אלא הניזוק, להידחות לאלתר.

7.         בכל הנוגע להנחיות המפקח הרי שכבוד השופט רובינשטיין קבע ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (פורסם בנבו) שההנחיות שניתנו מטרתן לשקף מדיניות משפטית של הגנה על מבוטחים וצמצום אי השיויון בינם לבין המבטחות. כן קבע שההנחיות הללו " עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית , שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל לעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט".

            בעניין הנדון, אין מחלוקת שהמבקש לא פנה לחברת הביטוח על מנת לקבל עמדתה בטרם פנה לבית המשפט, על מנת שיוכל להעריך כדאיות הגשת התביעה בבית המשפט, אלא אץ להגיש תביעתו לבית המשפט. משכך, לא ניתן לומר שבמקרה הנדון יש בהתנהלות זו משהוגשה תביעה לבית המשפט בכדי להביא ליעילות משפטית או בכדי לאפשר לתובע שהגיש תביעתו זה מכבר, להעריך כדאיות התביעה וחסכון במשאבים ומשכך, לא מצאתי שצמצום אי השיוויון חל מקום בו הוגשה התביעה בטרם נעשתה פנייה מוקדמת לחברת הביטוח ולכן, די בכך בכדי לקבוע שבנסיבות העניין גרסתה הראשונית  של המבטחת הינה בעת הגשת כתב הגנתה. אשר על כן, סבורני שהוראות המפקח על הביטוח חלות כאשר מבוטח או צד ג' מגיש תביעה ישירות לחברת הביטוח בטרם יגיש תביעה כנגדה בבית המשפט ולא כאשר הוא מגיש תביעתו כנגד חברת הביטוח לראשונה בבית המשפט, שם נדרשת המבטחת לפרוס גרסתה עם קבלת כתב התביעה.

8.         יתרה מזאת, כתב תביעה הוגש על ידי המבקש ביום 11/7/2010 ובו צויין כי הרכב בו נהגה המשיבה מספר 2 הוא רכב מספר 87-642-01 ואילו בכתב התביעה המתוקן מיום 14/3/2011 נרשם כי הרכב בו נהגה המשיבה מספר 2 הוא רכב שמספרו 88-672-01. אין מחלוקת שמדובר ברכבים שונים אשר להם פוליסות ביטוח שונות ובנסיבות אלו כאשר מדובר ברכב שונה לגמרי מזה שנטען בכתב התביעה המקורי שהוגש, הרי שחל הסייג לכלל כפי  שנקבע בהנחיות המפקח על הביטוח  מיום 29/5/2002 לפיהן חברת ביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לזה שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה מקום שמדובר בעובדות שנוצרו לאחר אותו מועד בו נמסרו הנימוקים לדחייה.